<h1>המנהיג הלכ' ציצית</h1>
<h2>דף ד.</h2>
ואני שמעתי בשם רבי' היי ז"ל, משולשלת ארבע כלומ' הגדיל ארבע לשון שלשלת ושני שלישי ענף הרי י"ב אצבעות עד שיעור זרת דגדולה מצות ציצית עד לשמים, וכתי' ושמים בזרת תיכן, ו[כ]דתנייא [מנחות מ"ב ע"א] ציצית יש לו שיעור למטה עד זרת, ולמעלה אין לו שיעור, וכמה שירצה יעשה לפי ששקול ככל התורה, ואין שיעור למתן שכרן שלמצות. ואין נרא' לי, דהא נויי תכלת שליש גדיל ושני שלישי ענף וקיימ' לן תכלת שכרך רובה כשרה ואפי' לא כרך בה אלא חולייא אחת כשירה, ואפי' לא יקשור בה אלא קשר העליון כשירה, דאמ' בסנהדרי' פרק הנחנקי' [פ"ח ע"ב], מאי סבירא לן אי סבירא לן דקשר העליון דאוריית' גרוע ועומד הוא, ואי סבירא לן לאו דאוריית' האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי, אלא משמע דקשר העליון מדאוריית', מדאמ' רבא בפ' התכלת [ל"ט ע"א] ש"מ קשר העליון דאוריית' דאי ס"ד דרבנן למאי איצטריך למשרי כלאים בציצית פשיטא התוכף תכיפה אחת אינו חיבור אלא לאו ש"מ דאוריית'. והאי קשר העליון איכא מאן דאמ' סמוך לטלית קודם הכרוך ולכך קרוי עליון לאדם שמביט בציצית ומעיין בחוטין הוא עליון, ומסתברא לאחר הכרוך הוא למי שמעיין בראש דאמ בפ' התכלת כיון דאישתרי עילאי אשתרי כולהו, ותנא [ל"ט ע"א] הפוחת לא יפחות מז' חוליות, והמוסיף לא יוסיף על י"ג כנגד ז' רקיעים וו' אוירים שביניהן, וכמה שיעור חולייא כדי שיכרוך וישנה וישלש, (ד)[ו]תנייא [מ"ג ע"ב] למה תכלת דומה לים, וים לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד שנ' ותחת רגליו כו', ויזכור את בוראו לקיים מצותיו ויקשור בו ה' קשרים כנגד חמשה חומשי תורה, ועכשיו דלית לן תכלת אנו עושין זכר לתרי"ג מצות מ"מ. וכיון דקיימ' לן דקשר העליון דאוריית' למדנו דהוה ליה כלאים בציצית דשרא רחמ' מדדרשי' סמוכין [יבמות ד' ע"א] לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו, וסמיך ליה גדילים תעשה לך, דהוי בשוע טווי ונוז. וזהו דכתי' על ציצית הכנף מין כנף, וכתי' פתיל תכלת, ומדשש כיתנא דכתי' ואת מכנסי הבד שש משזר דבר העולה בד בבד, תכלת עמרא הצבוע בחלזון דג שבים שצבעו ירוק ובחלקו שלזבולון היה, ותנייא [מנחות ל' ע"א] גליוני ס"ת התחתון טפח והעליון שלש אצבעו' אמ' רבא וכן לציצית, פי' להרחיק למטה מן הכנף יותר מלמעלה אם שלמעלה ירחיק כמלוא קשר גודל ולמטה ירחיק ב' אצבעו', ועוד דאין להרחיק טפח למטה ממש מדפסיק רב פפא בתוך ג', והטעם לפי שהציצית הוא כתורה צריך לעשות לו גליונין, ותנייא [ל"ט ע"א] מתחיל ומסיים בלבן, (ומתחיל) מתחיל בלבן (מסיים) ונתנו על ציצית הכנף מין כנף ואחר כך פתיל תכלת ומסיים בלבן מעלין בקודש ולא מורידין, במנחו' פרק שתי הלחם [צ"ט ע"א] יליף לה מקראי, מתחיל בלבן לכרוך בו בחוט הכרך ולעשות קשרים וחולייות ואחר כך בחוט התכלת חוליא בלבן וחוליא בתכלת, ולי"ג חוליות מתחיל ומסיים בלבן, וכן לה' קשרים. כך קיבלתי בצרפת, ובתשובות רבינו הקדוש ר' אברהם אב ב"ד מלוני"ל מצאתי מקצת אלו הדברים.
<h2>דף ה:</h2>
ובמנחות [ל"ט ע"ב] וביבמות, [ה' ע"ב] גדיל שנים שנים חוטין מושזרים שאינו נקר' חוט אם אינו מושזר וכפול ומבגדי כהונה ראייה לדבר וגדילים ארבעה כפולים וכתי' פתיל לשון חיבור צמיד פתיל, למדנו שהד' כפולין לח', ותנייא במנחו' ובסוכה, [י"א ע"א] תלאן ואחר כך פסק ראשי החוטין פסולה, פסקו ואחר כך [תלאן כשרה וטעמא דפסולה משום דכתי' גדילים תעשה לך, שיהו ארבעתם כשיכניסם] בכנף הטלית ולא מן העשוי בפסלות שאינו אלא חוט אחד, ויכניס הד' חוטין ויכפלם לח', והיינו דאמ' רב פפא [מנחות מ"א ע"ב] הלכת' ארבע בתוך שלוש משולשת ארבע, [פי'] (ו)בתוך ג' אצבעות מן הקרן, שלא ירחיק מן הקרן ג' אצבעו' וטעמו שלדבר כי שלש על שלש נקרא בגד הראוי לע(י)ני[י]ם, והתורה אמ' על כנפי בגדיהם, הילכך לא יוציא מכלל הציצית שיעור בגד כי אינו נקרא כנף בגד, ומשלשלת ד' אצבעות שהוא טפח ברברבתא כדאמ' (בברכות) [במנחות] [מ"א ע"ב] ובבכורות פרק על אלו מומין [ל"ט ע"ב], וטפח הוא דבר חשוב לכך צריך שיצא הציצית מן הטלית טפח, ואמ' רב אחא בר יעקב וצריך שירחיק כמלא קשר גודל מן הקרן, לפי שציצית צריכה להיות נוטפת על הקרן כדכתי' ציצית על כנפי בגדיהם ולא כתי' בכנפי וכשירחיק מהקרן מלא קשר גודל [תהיה הציצית נוטפת על אותו מלא קשר גודל]. ועוד מפורש בספרי, הטיל על הקרן פסולה, שנ' ארבע ולא שמונה, ואילו יהיה מטיל על הקרן היה נראה כשמונה כדאמרי' לגבי שתי מתנות שהן ארבע, ובשני ענייני' מפורשי' (טוטפות) [נוטפת] על הקרן, רב אחא ז"ל פירשו דלרפייה ארפויי כדי שתהא נוטפת על הקרן שלא יהא הקשר מהודק לשפת הטלית ויכרוך שיעמוד הגדיל כעץ ולא יפול אל הכנף. ויש מפרשי', נוטפת על הקרן שלא יכניס החוטין ברחבו אלא בראשי ארכו כדי שתפול על הקרן שאם יטילנה בראשי רחבו לא תיפול על הקרן ומדרב פפא ומדרב אחא בר יעקב עביד' צריכות[א] במנחות בפ' התכלת [מ"ב ע"ב].
